• יעקב, אדם בשנות החמישים לחייו, סיפר שכשהיה בבית ספר יסודי, היה תלמיד גרוע שמאד אכזב את אביו בציונים גרועים. בקיץ של כתה ה’ – החליט לעשות מאמץ, ישב, למד, וחרש, ואכן – התעודה הבאה היתה טובה מאד.

 כשהראה אותה – מלא גאווה – לאביו, היתה התגובה של אביו…

סטירת לחי!

“למה??” – בכה הילד

“כי אתה יכול!” ענה האב בכעס. ” אז למה לא הבאת תעודה כזו בשנה שעברה??”

מזעזע?

יש אנשים רבים שככה מתייחסים לעצמם!

• יעלי, היא לקוחה שהגיעה אלי בגלל יאוש, חוסר מוטיבציה, וביקורת עצמית קשה. כשביקשתי ממנה לספר לי על מטרות שהשיגה בעבר– היא מנתה שלושה הישגים, ואז אמרה:

 “אני כועסת על עצמי.

  כי ההישגים האלה מראים שאני יכולה. אז למה אני לא מקדמת את העסק שלי?”

לפעמים אנו זקוקים לחמלה ועידוד. ומי יותר מתאים להעניק לנו זאת – מאשר אנו עצמנו?

אבל אם אנו יודעים רק לתת לעצמנו סטירות לחי – צריך ללמוד בדחיפות – חמלה עצמית, פירגון לעצמנו. כי בעצם – יש לי רק אותי!

מכירים מישהו שמתייחס באכזריות לעצמו? אולי אתם עצמכם?