שאלה שהגיעה אלי:

בעלי לא מקשיב לי ולא מבין אותי. גם כשיש לו החלטות מוטעות והוא עושה ההיפך ממה שנכון, הוא מתווכח איתי שהדעות שלי-שגויות ושלו – נכונות. דברים כאלה יוצרים בינינו הרבה ויכוחים. אילו רק היה מבין  שהוא טועה – יכולנו לחיות חיים טובים והרמוניים.

וכך עניתי לה:

את אומרת שיש ביניכם קונפליקטים על מי צודק, ואינכם מצליחים להסכים.

רק כשהוא מאשר ומצדיק את החלטותיך, ונוהג כמוך – את מרגישה שהחלטותיך צודקות ולגיטימיות. אך האמת היא שאינך זקוקה לאישור שלו, או של אף אחד אחר.

כי: לתת לגיטימציה לצרכיך והחלטותיך– זה לא תפקידו. זה תפקידך.

תפקידך ואחריותך – לאהוב את עצמך, להשקיט ולהרגיע את הגוף, ואת המחשבות, לתת לגיטימציה לעצמך, לכבד את עצמך. 

אז תרגישי בפנים – שדרכך היא נכונה לך. וזה לאו דווקא אומר שהיא נכונה לכולם. כך תשתחררי מהצורך באישור חיצוני שיצדיק אותך. כך תוכלי לכבד החלטות שלו, גם כשהן שונות משלך – מבלי שזה יפגע בך.

הפרויקט שלך עכשיו – לבנות ביטחון ועמוד שדרה. כדאי לעשות זאת עם עזרה מקצועית. בהצלחה!

מה אתם הייתם עונים לה?