שאלה שהגיעה אלי:
בעלי לא מקשיב לי ולא מבין אותי. גם כשיש לו החלטות מוטעות והוא עושה ההיפך ממה שנכון, הוא מתווכח איתי שהדעות שלי-שגויות ושלו – נכונות. דברים כאלה יוצרים בינינו הרבה ויכוחים. אילו רק היה מבין שהוא טועה – יכולנו לחיות חיים טובים והרמוניים.
וכך עניתי לה:
את אומרת שיש ביניכם קונפליקטים על מי צודק, ואינכם מצליחים להסכים.
רק כשהוא מאשר ומצדיק את החלטותיך, ונוהג כמוך – את מרגישה שהחלטותיך צודקות ולגיטימיות. אך האמת היא שאינך זקוקה לאישור שלו, או של אף אחד אחר.
כי: לתת לגיטימציה לצרכיך והחלטותיך– זה לא תפקידו. זה תפקידך.
תפקידך ואחריותך – לאהוב את עצמך, להשקיט ולהרגיע את הגוף, ואת המחשבות, לתת לגיטימציה לעצמך, לכבד את עצמך.
אז תרגישי בפנים – שדרכך היא נכונה לך. וזה לאו דווקא אומר שהיא נכונה לכולם. כך תשתחררי מהצורך באישור חיצוני שיצדיק אותך. כך תוכלי לכבד החלטות שלו, גם כשהן שונות משלך – מבלי שזה יפגע בך.
הפרויקט שלך עכשיו – לבנות ביטחון ועמוד שדרה. כדאי לעשות זאת עם עזרה מקצועית. בהצלחה!
מה אתם הייתם עונים לה?